תפקיד הסרעפת במערכת הנשימה

הסרעפת, או בלעז דיאפרגמה היא שריר הקיים אצל בני האדם ואצל היונקים בכלל.
שריר זה מפריד בין החזה לבטן וממלא תפקי חשוב בתהליך הנשימה

תפקיד הסרעפת במערכת הנשימה                    

הסרעפת הינה אחד האיברים החשובים במערכת הנשימה, אשר מורכבת גם ממערות האף, חלל הפה והגרון, קנה הנשימה, הסמפונות והריאות. מטרת המערכת היא אספקת חמצן וסילוק דו תחמוצת הפחמן ממרבית התאים בגוף, וחומרים אלו מגיעים אל תאי מערכת הנשימה בעזרת רשת כלי הדם. פעילותה של מערכת הנשימה מתחילה  מרגע הלידה עם הנשימה הראשונה של היילוד, כאשר ברחם נושם העובר את נוזל מי השפיר רוויי החמצן, שמהווים שלב חיוני בהתפתחות התקינה של הריאות. מכיוון שתאי המוח יכולים לתפקד ללא חמצן עד כשבע דקות, אם הופסקה פעילות הנשימה למעלה מזמן מזה, ימות האדם.

תפקיד הסרעפת במערכת הנשימה ובגוף

הסרעפת הינה שריר בעל תפקיד מרכזי בפעולת מנגנון הנשימה, ובנוסף ממריצה את פעילות מערכת העיכול. בעת שאיפת אוויר אל תוך הגוף מתכווצת הסרעפת ומותחת את בית החזה, כך שנוצר ואקום בתוך הריאות התמלא באוויר הנשאף. בעת נשיפת האוויר הסרעפת מתרפה, בית החזה קטן, ואילו האוויר יוצא מהריאות ומהגוף. כמו כן, פעולת הסרעפת יוצרת לחץ על חלל הבטן, הממריץ את פעילות מערכת העיכול ומסייע גם במתן צואה ושתן. בנוסף לכך מהווה הסרעפת חלק מתהליך ההקאה.

האנטומיה של הסרעפת

כאמור, הסרעפת הינה שריר מרכזי במערכת הנשימה. זהו שריר רחב ודק בצורת כיפה המוגבה יותר בחלק הקדמי של הגוף. השריר מפריד בין חלל בית החזה הממוקם בין הצלעות בחלקן העליון, שבתוכו שוכנים הריאות והלב, ובין חלל הבטן הממוקם מתחת לחלק התחתון של הצלעות ובו ממוקמים הקיבה והמעיים. בסרעפת קיימים שלושה פתחים עיקריים שדרכם עוברים הוושט, הורידים, אבי העורקים, תעלות בית החזה, הכבד והעצבים. שריר הסרעפת מחובר לגוף בצלעות התחתונות, בעצם החזה ובחוליית המותניים, וכן לגיד מרכזי שממוקם בראש כיפת הסרעפת.  

פעולת הסרעפת בעת הנשימה

פעולת הסרעפת מתחלקת כאמור לשני מצבים עיקריים - בעת השאיפה ובעת הנשיפה:

• שאיפת אוויר -  בעת שהסרעפת מתכווצת הגיד המרכזי שבראשה נמשך כלפי מטה, וגורם לה להשתטח ולדחוק את איברי בית החזה כלפי מטה. כך גדל שטח בית החזה, כשבמקביל מתכווצים השרירים הבין צלעיים וגורמים לצלעות התחתונות להתרומם. תוך כדי כך, קרומי האדר הצמודים לדופן בית החזה המתרחב מושכים עימם את הריאות ומרחיבים אותן. באופן זה נוצר לחץ שלילי בין הנוזל שבינות לקרומי האדר לבין האוויר החיצוני, ולכן האוויר נשאב פנימה. שאיבה זו ממשיכה עד שמתאזנים הלחצים בתוך הריאות ומחוצה להן.
•  נשיפת אוויר - כאשר לחצי האוויר בריאות מתאזנים, מסתיימת השאיפה ומתחילה הנשיפה. מדובר למעשה בפעולה סבילה שאיננה מצריכה השקעה של אנרגיה, שכן האוויר יוצא החוצה בזכות האיכות האלסטית של הריאות, ובשל אברי חלל הבטן שנלחצו למטה על ידי הסרעפת בשאיפה. עתה שואפים האיברים לעלות בחזרה למקומם ומסייעים בכיווץ הריאות ובדחיפת האוויר שבתוכן החוצה. בעת הנשיפה שריר הסרעפת נרפה וגורם לשטח בית החזה להתכווץ, בעוד הסרעפת מקבלת צורה קמורה כלפי מעלה כמו פעמון.

למה חשוב לנשום לסרעפת

נשימה לסרעפת, המכונה גם נשימת בטן, הינה נשימה הנשענת ברובה על כיווץ הסרעפת, ופחות על צלעות בית החזה. זוהי נשימה עמוקה יותר מאשר נשימה לצלעות בית החזה, המחדירה כמות גדולה יותר של אוויר לריאות ומנצלת את מירב יכולתן. לכן היא נחשבת ליותר בריאה, ומומלצת במיוחד למטופלים הסובלים מתת תפקוד של הריאות. אולם בפועל מרבית האנשים  נמנעים מסוג נשימה זה. ראשית, עקב ההרגל של מרבית האוכלוסייה הבוגרת לנשום לצלעות, ושנית מכיוון שהיא גורמת להבלטת הבטן, והמראה סותר את היופי המקובל של בטן שטוחה. מי שהבריאות חשובה לו יותר ממראה אופנתי, יוכל ללמוד נשימה לסרעפת כחלק ממגוון שיטות כדוגמת תרגולי ביופידבק, יוגה ופיזיותרפיה.